top of page

אסון אזרחי הכי גדול במדינה

אם עד עכשיו היה בסדר גם בעתיד יהיה בסדר.רשלנות הפך להיות חלק גדול מתרבות ישראלי.כל שנה הר מירון מקבל כמעט מיליון אנשים, אבל השנה היה יוצא דופן הגיעו רק 200 אלפי חוגגים .בשל הקורונה כמות האנשים הייתה נמוכה מצפויה, אך זה לא מנע ממוות 45 איש, פציעות קשות של 150 איש.


עוד לא יזהו כל הגופות וכבר התחילה סערה בכל המדיה: מי אשם?למה אף אחד לא לוקח אחריות?למה אישרו את המעבר הצר למעבר של אלפי אנשים?מה גרם לצוואר הבקוק? למה לא הייתה הכנה למצב חירום?למה לא היו שינוים אחרי שתי דוחות מבקר המדינה?


זה מובן מאליו שזה תפקיד עיתונאים להביא חדשות לציבור. לעומת זאת על אנשי תקשורת גם לוודא שם הם מתנהגים באופן אתי,שהם לא שוכחים: לפעמים מילים מכים יותר חזק מהחרבים. עם כל החילופי אשמות עובדי תירוצי טלוויזיה שכחו שצריך לא רק לדאוג למסור אמת לציבור אלא גם להיזהר מפגיות ברגשות של אנשים.



מבחינתי ברגעים הראשונים אחרי האירוע צריך להתמקד יותר בקורבנות, במשפחות שנשארו בלי אבות, בהורים שאיבדו את ילדיהם. אין טעם לצעוק זו על זו:" אתה אשם!" לפני שנבצע חקירה. רק אחרי שיודעים את כל פרטי אירוע אפשר לדבר אל אשמה ואחריות. לדעתי למצוא אשם זה לא דבר הכי חשוב שצריך להוציא לפעול . מטרה שלנו עכשיו חייבת להיות לעשות הכול כדי למנוע אסון כזה לקרות עוד פעם.

bottom of page